“לי זה לא יקרה”, הערכות מפעלים ומוסדות לאירועי חירום
במאמר זה יודגשו הצורך והחשיבות בהכנת מפעלים ומוסדות למצבי חירום.
במסגרת עבודתי, כאשר אני מציע למנכ”ל חברה או מפעל, להכשיר את עובדי המפעל או המוסד לחירום, אני נתקל לא פעם ולא פעמיים, במנהלים אשר אומרים לי: “אין להם צורך” וכאשר אני שואל למה? אני מקבל את התשובה “לנו זה לא יקרה”.
כאשר אני מעמיק ושואל על סמך מה אתם טוענים ש”לכם זה לא יקרה” ואז אומרים כי יש להם ספרינקלרים ומטפים שנבדקו לאחרונה.
לידיעת כל המנהלים, כל מי שחושב שיש לו ספרינקלרים ומטפים חדשים או כאלו שנבדקו לאחרונה, אמצעים אלו לא יצילו את המפעל באירועי חירום.
אני מבין את העובדה, שכל ההכנות לחירום של המפעל, מחייבות השקעת משאבים הן בעלות ההכנה והן בעצם העובדה, שאותם עובדים האמורים לפעול באירועי חירום גם לא מיצרים במפעל, בזמן הלימוד וההכנות לחירום. עם זאת, בזמן אירוע חירום כאשר המפעל מוכן חירום ניתן לחסוך בצורה משמעותית בחיי אדם, בפצועים ובציוד של המפעלים. קיימים מפעלים, שעומדים בדרישה לבצע תרגיל חירום אחת לשנה או אחת לחצי שנה אולם, מבצעים את התרגיל רק לצאת ידי חובה. מודיעים לעובדים שבמועד מסוים עומד להתקיים תרגיל חירום, בתרגיל, כאשר מודיעים במערכת הכריזה על תרגיל חירום, העובדים יוצאים מהמפעל עם כוס קפה ועוגה ביד, אם זה מפעל הי טק, יוצאים גם עם מחשב נייד מתחת לזרוע, מוצאים פינה מוצלת או בית קפה ממול, ממשיכים בעבודה וכאשר מודיעים על סיום התרגיל חוזרים למפעל. ישנם עובדים ומנהלים יותר מתוחכמים אשר קובעים לעצמם פעילות מחוץ למפעל בזמן התרגיל חירום.
בעקרון, בוצע התרגיל חירום, אולם, מה התועלת בו? האם המפעל ערוך ומוכן למצבי חירום? התשובה היא ממש לא.
חבל על הזמן שהושקע בתרגיל מסוג זה. חבל על בזבוז הזמן של העובדים אשר הפסיקו את עבודתם.
בניגוד לגישה של “לי זה לא יקרה” קיימת הגישה של “הכל יכול לקרות, השאלה מתי?
ובאיזו עוצמה?”.
מנהלים המאמצים את הגישה השניה, מבינים את הנזק בנפש וברכוש, העלול להיגרם למפעל בזמן חירום, כמו כן מביטים עוד קדימה ומבינים את הנזק או האסון האקולוגי העלול להיגרם כתוצאה מאירוע חירום במפעל. בנוסף, אותם מנהלים מבינים את הנזק שעלול להיגרם לחברה מבחינה כלכלית, רק חלק מהנזק יוחזר ע”י חברות הביטוח, בספק אם ניתן לשקם את המפעל, או להקים אותו מחדש, המוניטין של אותה חברה נפגע משמעותית, החברה אינה מסוגלת ליצר ולספק סחורה ללקוחות, בספק אם חברות הביטוח יבטחו את המפעל. במידה וגם יגרם נזק או אסון אקולוגי, יתכן שהחברה תהיה חייבת לשלם לניזוקים כל כך הרבה שיש סיכוי כי תפשוט רגל ותעלם. לכן, אותם מנהלים מכינים את עובדי המפעל ואת הציוד במפעל לקראת כל אירוע, הן ע”י גורם חיצוני והן ע”י התארגנות פנימית. אכן, יש להתארגנות עלות, אולם, ללא כל השוואה למה שעלול להיגרם כאשר אין כל הכנה מוקדמת.
אירוע חירום יכול לנבוע מתקלה או טעות בעצם הפעלת המפעל, כלומר, דליפת חומ”ס, שריפה, פיצוץ, או גורם חיצוני שיכול לכלול רעידת אדמה, רעש אדמה, נפילת רקטות או נפילת טילים על המפעל. מנהל מפעל אחראי, שיודע מה עלול לקרות במקרה של אירוע חירום, יכין את המפעל הן בהיבט הציוד, הן בהיבט האיוש, הן בהיבט הנהלים והן בהיבט התירגול לכל תרחיש העלול לקרות במפעל שלו.
מנהל מפעל אחראי מבין שאירוע חירום אשר נגרם מגורם חיצוני הוא משפיע על כל הסביבה כולה, על מפעלים שכנים וכתוצאה כל כוחות ההצלה יהיו עסוקים במפעלים אחרים, בתי ספר, גני ילדים ועוד מרכזים אחרים והסיכוי שיגיעו לסייע למפעל הדובר קלוש ביותר. לכן ככל שהמפעל יהיה יותר ערוך ומוכן לתרחישים כך הנזקים בו יהיו נמוכים ואולי יוכל להוציא צוותי חירום לסייע למפעלים ומוסדות אחרים.
כיום חברות הביטוח הפסיקו ליהיות תמימות, הן בודקות את הערכות המפעלים לחירום וכאשר מבחינות כי המפעל אינו ערוך, שולחות מכתבי אזהרה, יש כאלה שמצליחים להבין את מכתבי האזהרה ויש כאלו שלא. יכול ליהיות מצב שבו אירוע חירום גורם לנזק משמעותי וחברת הביטוח ששלחה מכתבי אזהרה תשלם רק על חלק מהנזק. יכול ליהיות שזה גזר דין מוות לאותו מפעל שלא יצליח להשתקם ולפעול מחדש.
עם זאת קיימות חברות ביטוח אשר מבחינות במאמץ להכין את המפעל לחירום ומורידות את תשלום הפרמייה.
לסיכום, הוכח שככל שהמפעל מוכן ומתורגל לחירום הוא מתגבר במהירות וביעילות על המצב וחוזר מהר לשליטה ויצור. הכל ענין של מחיר, מעט לאורך זמן או הרבה מאוד לאחר האירוע.
