הכשרת מפעלים ומוסדות לחירום

זאב ינובסקי (לונגו), מנכ"ל המרכז לבטיחות אש והערכות למצבי חירום:
לאחרונה, אחרי אסון הצונמי בתאילנד ובפיליפינים, אחרי האסון של רעידת האדמה בהאיטי, אחרי רעידת האדמה בצ'ילי, אחרי הרעידת האדמה ביפן, ואחרי האירועים בארץ, "מלחמת לבנון השנייה", "עופרת יצוקה", פעילות ירי הקסאמים מול ישובי עוטף עזה, אסון הכרמל, השריפה ברכבת, השריפה בחנות למכירת רהיטים איקיאה, עובדה אחת ברורה לאורך כל האסונות והאירועים, שבמקום שבו היו התושבים וצוותי החירום מאורגנים ומוכנים לאירועי חירום, הנזקים היו יותר קטנים בנפש וברכוש והתופעות שלאחר האירוע היו בשליטה.
 
בישראל, בנוסף על כל האירועים ותופעות הטבע, יש אויבים אשר מסוגלים לשגר רקטות על כל שטח מדינת ישראל מכל מדינה (אירן, סוריה, לבנון ורצועת עזה וכיום לאור חוסר היציבות במשטרים של שאר מדינות ערב אנחנו עלולים למצוא את עצמינו סובלים מרקטות וטילים גם ממצרים, לוב, תימן וערב הסעודית).
כאשר נופלים טילים ומאות או אלפי רקטות , על כלל מדינת ישראל, כוחות ההצלה: מכבי אש, משטרה, מגן דוד אדום לא יוכלו להגיע לכל מקום נפילה על ישוב או מפעל כדי לסייע והם יבצעו תיעדוף, כך, שבהחלט יכול להיווצר מצב שכוחות הצלה לא יגיעו כלל לעבר המפעלים והמוסדות אשר יפגעו, לכן האחריות נופלת על הנהלת המפעלים וההנהלה תזדקק למצוא פתרונות למצב, בעצמה.
כמובן, מפעל שערוך לחירום מוכן עם פתרונות ומענה לכל אירוע או כמעט לכל אירוע, יפעיל את הצוותים שבו  ויציל עובדים ורכוש, מפעל שאינו מוכן ימצא את עצמו זועק לעזרה אולם העזרה לא תגיע או שתגיע בשלב מאוחר מאוד. 
לפיכך, אנו נתקלים בהנהלות מפעלים ומוסדות אשר בחלקם מדחיקים את המציאות ומבחינתם "להם זה לא יקרה" ואם יקרה יסתדרו עם מה שיש או לא. ואילו מפעלים ומוסדות אחרים מבינים וקוראים את המצב שנקרא "חירום" אשר מתדפק על דלתם והם  מתארגנים בהתאם.
רוב המפעלים בארץ אינם מוכנים כנדרש לחירום, יש כאלו שלהנהלות זה אינו מפריע והדגש שלהם על היצור המירבי של העובדים, עבורם כל התעסקות עם חירום זהו בזבוז זמן וכסף, השקעה ללא כל תגמול.
יש הנהלות מפעלים שמבינות את חשיבות המוכנות לחירום ומבינות שלטווח הארוך המוכנות תביא תועלת (תקטין את כמות הנזקים בנפש, תקטין את כמות הנזקים ברכוש, תפגע פחות במוניטין, תפגע פחות במלאים, ניתן יהיה לספק סחורה ותוצרת תוך זמן קצר, המפעל יחזור תוך זמן קצר לפעולה מלאה, פחות חשש לסגירת המפעל ופיטורי העובדים). 
 
נתמקד בדוגמאות שלעיל:
בתאילנד ובפיליפינים לא היו מוכנים לגל הצונמי וכתוצאה מאות אלפים נהרגו ונעלמו, נזקים איומים ברכוש.
ברעידת האדמה שבהאיטי עשרות ואולי מאות אלפים נהרגו ונעלמו, נזקים איומים ברכוש לאחר כשנתיים עדין לא התאוששו מהאירוע והשפעותיו ניכרות בכל האוכלוסיה והתשתיות.
ברעידת האדמה שהייתה בצ'ילי אשר עוצמתה היתה בכמה דרגות יותר חזקה מהרעידה בהאיטי, מספר האבדות בנפש נמוך מספר הנזקים ברכוש יחסית נמוך מאחר וגם התשתיות, גם צוותי החירום וגם האוכלוסיה היו ערוכים לרעידת אדמה אמנם לא בעוצמה כזו אבל מאורגנים.
ברעידת אדמה שהיתה ביפן, העם היפני כולו היה ערוך לחירום אמנם לרעידת אדמה בעוצמה יותר נמוכה מהעוצמה שהיתה ברעידת האדמה. אולם גם התשתית, גם הציוד חירום, גם צוותי החירום, המשמעת והצייתנות של העם היפני איפשרו כניסה למצב חירום ובשלב מאוחר יותר חזרה לשיגרה  תוך זמן קצר יחסית.  
 
קיימות הנהלות של מפעלים ומוסדות אשר מבינות היטב את הנעשה סביבם, מבינות שהן אינן מוכנות כלל לחירום ואז פונים אלינו על מנת שנכשיר אותם לחירום מההדרכה הבסיסית ביותר ועד בחינת כל המפעל כולו אם הוא אכן מוכן לחירום.
בהמשך מבקשים ריענונים ותרגולים על מנת לשמור ולשפר רמה.
 
על מנת להכשיר את המפעל לחירום נדרשים:
א.      בראש ובראשונה רצון, שיתוף פעולה ותמיכה של מנהל המפעל וההנהלה.
ב.      קביעת תכנית הכשרה של צוותי החירום ובעלי תפקידים בחירום.
ג.       קביעה מי מהמנהלים והעובדים יהוו את צוותי החירום.
ד.      רכישת ציוד והכנת תשתיות לחירום (לפחות המינימום הנדרש).
ה.     הכשרת צוותי החירום השונים
ו.        הכשרת המנהלים לאירועי חירום
ז.       הכשרת מנהלי אירוע חירום.
ח.     בדיקה שאכן בכל משמרת במפעל יש צוותי חירום ומנהלי אירוע חירום בכמות ובאיכות מספקת.
ט.     אחרי כל ההכשרות נדרש לבצע תרגיל חירום ללא אמצעים חיצוניים.
י.        תרגיל חירום עם אמצעים חיצוניים.
 
בהמשך נדרשים ריענונים לצוותים ותרגילי חירום שנתיים או חצי שנתיים כאשר בכל תרגיל יומחש תרחיש חירום אחר כלומר: פעם שריפה, פעם אירוע חומ"ס, נפילת רקטות ורעידת אדמה, אפשרי בכל המפעל במידה והוא קטן או כל פעם בחלק אחר במידה והמפעל גדול ורחב.
לסיכום זו לא בושה להודות שהמפעל לא מוכן לחירום ומבקשים להכשיר את הצוותים השונים על מנת שיהיה מוכן לחירום.
בושה היא כאשר מתקיים מצב חירום וצוותי המפעל שאינם מוכנים לחירום מגלים אוזלת יד ורשלנות שכתוצאה ממנה עובדים מאבדים חיים, נפצעים ויש נזקים איומים למפעל עד כדי שצריך לבנות אותו מחדש או לא לבנות ולפטר את כל העובדים כדוגמת חנות איקיאה בנתניה.
עד כה הכשרנו מספר מפעלים לחירום ואני סמוך ובטוח שבאירוע חירום אותם עובדים יעברו משיגרה לחירום תוך מספר שניות ויצילו את עובדי המפעל ואת המפעל עצמו. 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *